Makó

בשנת 1748: הקהילה היהודית הראשונה של מחוז המישור נהנו מהגנת הבישוף; 1814: הדרשה הראשונה בהונגרית (Fábián Schweitzer)  פביאן שוויצר: משפחת פוליצר תפקיד מרכזי בקהילה. בדרך כלל, חיו בשלווה זה לצד זו . בשליש האחרון של המאה ה -19 ליהודים האורתודוכסים היה תפקיד מכריע בסחר הבצל ודרך המקצוע התפרסמו בעולם. גיוון דתי: “ירושלים הקטנה” (נאולוגים, אורתודוכסים, חסידים). רבנים מפורסמים: סלמון אולמן, אנטאל חנוך פישר. ד”ר ארמין קצ’קמטי והרב משה וורהאנד (שני האחרונים נספו בשואה). ארבעה בתי קברות (רחוב שירקרט Sírkert utca ובית העלמין הישן ברחוב הארשפה Hársfa utca, בית קברות אורתודוכסי יאנגורי ונאולוגים). שיעור האוכלוסייה היהודית היה הגבוה ביותר, בשנת 1920 אז היו 2380 יהודים אשר היוו כ6.3% מהאוכלוסיה. בתקופה האכזרית נאספו 1,200 יהודים. לאחר שנת 1945 כאן היה אחד המרכזים היהודיים הכפריים הגדולה ביותר, אולם ההגירה עשה תאוצה. בשנת 1956 עזבה הקהילה האורתודוכסית כולה את העיר. “יהדות שנותרה”: הקמת קהילה יהודית מאוחדת של מאקו. 1965: הריסת בית כנסת הנאולוגי. שנות השמונים: לאור הפסקת המניין, הארגון הקהילתי חדל מלהתקיים.

שנת 1990 נותרה “קהילה יהודית במאקו” (בין 8 ל12 נפשות). 2009: אגודת קצ’קמטי ארמין (Kecskeméti Ármin Egyesület מאז 2016 נקראים אגודת הידידות) שמאגדת בתוכה כל ידידי העם היהודי. (המנהיג: ז’ולט אורבנסוק – Urbancsok Zsolt).

אלו שעזבו:

לקהילה האורתודוכסית שעלתה לישראל ממקאו חשובה תחושת השייכות אל מקום מולדתם. חתנו של משה פארהאנד (אהל משה), הנקרא גם רב הצדיק הוביל את קהילה שהיגרה לישראל לכיוון החסידות בלעז. “החצר הקדושה” עם “הרב ממאקו” (סיימון למברגר, נכדו של משה פארהאנד) הגיעו לאשדוד. שם בנו בית ספר יסודי על פי המודל של בית הכנסת מאקו. משנת 1994 עולי רגל חרדים מגיעים למאקו מדי שנה מכל העולם. הקהילה מחזיקה במרכז עלייה לרגל עם 54 מקומות לינה סמוך לבית הכנסת.

הרב הצדיק ממאקו – משה פארהאנד

בערך בשנת 1740 הבישוף מיקלוש סטניסלביץ מצ’נד – Csanád הושיב את היהודים במאקו. בהתחלה הקהילה הקטנה מנתה אולי בין עשר לעשרים משפחות. הקהילה האוטונומית  (communitas judeorum) הייתה נתונה בשטח השיפוט של הבישוף. חברת קדישא של הקהילה, הייתה המוסד הוותיק ביותר שחוקיה נקבעו בשנת 1748. ככל הנראה בסוף שנות ה -40 של המאה העשרים, הוזמן הרב יעקוב זליג לעמוד בראש הקהילה בפעם הראשונה. מאז ועד שנת 1956 פעל הרב במקאו (למעט תקופת המלחמה, בין יוני 1944 למרץ 1945).

לאחר שנת 1945 החזן הנרי שולמן הוביל את אמונת הקהילה הניאולוגית, לאחר מותו הגיע רב מסגד – Szeged או מהודמזוואשארהי – Hódmezővásárhely לקיים טקסים ומנהגים. בתקופה זו הרב משה נתן נטע למברגר היה הרב האורתודוכסי עד שנת 1956 ואז עלה לישראל שם המשיך להנהיג את קהילת “מקאו” בקריית אתא שבימינו נמצא בהנהגת  “אדמו”ר וירטואלי ממאקו”. כיום במאקו אין קהילה יהודית.

משה פארהאנד נולד בנ’יטרה Nyitra ב- 17 באוגוסט 1862 (ילדם של יוזף פוורהאנד ורוזליה ארנפלד). אשתו רחל רוז שונפלד (נפטרה ב- 30 באוקטובר 1935). היה ראש מועצת הרבנות המקומית בנ’יטרה. בשנת 1912 התבקש לעמוד בראש הקהילה היהודית האורתודוכסית במקאו ובין השנים 1913-1944 היה האדמו”ר של הרבנות האורתודוכסית הפעיל ישיבה גדולה ומפורסמת. עבודתו המשמעותית ביותר הייתה אהל משה, שמביאה הסברים על התורה.

במהלך תקופת הגטו הגישו נגדו תלונה בעקבותיה נעצר. במשטרת מאקו התעללו בו קשות וכתוצאה מכך תוך פרק זמן קצר הרב הקשיש נפטר בבית חולים היהודי בבודפשט. רגע לפני מותו הוא ניבא כ”ימים נוראים יחכו ליהודים”. הוא נשבע שיתערב בעזרת בורא עולם, כדי שיהודי מקאו לא ייפגעו במלחמה. ב- 9 ביוני 1944 קיבלה הקהילה האורתודוכסית אישור להחזיר את גופתו חזרה למאקו שם הובא למנוחות בבית העלמין ג’נגורי מעט לפני שיהודי מאקו נלקחו למחנות.

קברו של משה פארהאנד, הרב הצדיק, הפך למקום עליה לרגל המרכזי של היהודים האורתודוכסים ממקאו.

פרויקט

ב -4 באוקטובר 2019 נכנך כביש באורך 1.3 ק”מ המחבר בין העיר ובין בתי הקברות היהודיים של יאנגור הכולל חניית אוטובוסים מסודרת. בבית הקברות נמצאים קברם של מספר צדיקים וקברו של משה פארהאנד הצדיק. ביקור בקברי הצדיקים הינו יעד מספר 1 של התיירות הדתית. (עם השלמת בניית הכביש התגשם רצונה של הקהילה היהודית לה חיכו מעל 100 שנה).

בסתיו 2019 החל השלב הבא של הפרויקט: שיפוץ בית הכנסת האורתודוכסי של מקאו והקמת מרכז מבקרים המציג את המורשת היהדות. בין היתר יתחדש קיר הזיכרון ויצוין גם מקומו המקורי של המקווה.