משה פארהאנד

בערך בשנת 1740 הבישוף מיקלוש סטניסלביץ מצ’נד – Csanád הושיב את היהודים במאקו. בהתחלה הקהילה הקטנה מנתה אולי בין עשר לעשרים משפחות. הקהילה האוטונומית  (communitas judeorum) הייתה נתונה בשטח השיפוט של הבישוף. חברת קדישא של הקהילה, הייתה המוסד הוותיק ביותר שחוקיה נקבעו בשנת 1748. ככל הנראה בסוף שנות ה -40 של המאה העשרים, הוזמן הרב יעקוב זליג לעמוד בראש הקהילה בפעם הראשונה. מאז ועד שנת 1956 פעל הרב במקאו (למעט תקופת המלחמה, בין יוני 1944 למרץ 1945).

לאחר שנת 1945 החזן הנרי שולמן הוביל את אמונת הקהילה הניאולוגית, לאחר מותו הגיע רב מסגד – Szeged או מהודמזוואשארהי – Hódmezővásárhely לקיים טקסים ומנהגים. בתקופה זו הרב משה נתן נטע למברגר היה הרב האורתודוכסי עד שנת 1956 ואז עלה לישראל שם המשיך להנהיג את קהילת “מקאו” בקריית אתא שבימינו נמצא בהנהגת  “אדמו”ר וירטואלי ממאקו”. כיום במאקו אין קהילה יהודית.

משה פארהאנד נולד בנ’יטרה Nyitra ב- 17 באוגוסט 1862 (ילדם של יוזף פוורהאנד ורוזליה ארנפלד). אשתו רחל רוז שונפלד (נפטרה ב- 30 באוקטובר 1935). היה ראש מועצת הרבנות המקומית בנ’יטרה. בשנת 1912 התבקש לעמוד בראש הקהילה היהודית האורתודוכסית במקאו ובין השנים 1913-1944 היה האדמו”ר של הרבנות האורתודוכסית הפעיל ישיבה גדולה ומפורסמת. עבודתו המשמעותית ביותר הייתה אהל משה, שמביאה הסברים על התורה.

במהלך תקופת הגטו הגישו נגדו תלונה בעקבותיה נעצר. במשטרת מאקו התעללו בו קשות וכתוצאה מכך תוך פרק זמן קצר הרב הקשיש נפטר בבית חולים היהודי בבודפשט. רגע לפני מותו הוא ניבא כ”ימים נוראים יחכו ליהודים”. הוא נשבע שיתערב בעזרת בורא עולם, כדי שיהודי מקאו לא ייפגעו במלחמה. ב- 9 ביוני 1944 קיבלה הקהילה האורתודוכסית אישור להחזיר את גופתו חזרה למאקו שם הובא למנוחות בבית העלמין ג’נגורי מעט לפני שיהודי מאקו נלקחו למחנות.

קברו של משה פארהאנד, הרב הצדיק, הפך למקום עליה לרגל המרכזי של היהודים האורתודוכסים ממקאו.