Nagykálló

זו הקהילה הוותיקה ביותר במחוז סאבולץ’. על פי המסורת, בקאליב התגוררו יהודים כבר בימי הביניים, אך בהחלט ללא המשכיות. המערכת הקהילתית הדתית התפתחה בכפר, כחלק מתהליך ההתפתחות הכללית של האזור בסוף המאה ה -18. ניתן לייחס זאת ליהודים דוברי יידיש מגליציה. חדר וישיבה פעלו משנת 1782, בסביבות שנת 1800 נחנך בית הכנסת הגדול הראשון. על פי תעוד משנת 1814 נוסדו מספר מוסדות בקהילה לעזרה הדדית, בית חולים קטן (ביקור חולים) וחברה קדישה. בניין בית הכנסת שופץ והורחב בשנת 1924 על פי תוכניותיו של המהנדס המקומי דז’ו ליסר. לאחר התקופה האכזרית, בראשית שנות החמישים, העירייה קנתה את המבנה והרסה אותה בשנות השישים.

בשנת 1785 היו 66, בשנת 1836 693 יהודים. בשנת 1848 מנתה הקהילה 610 תושבים, בשנת    1900 , היו 782 יהודים מתוך 6973 תושבים. בשנת 1920 היו 1060 יהדים מתוך 8117 תושבים. עסקו בעיר במסבאה, ביין וסוחרי עור. על פי מחקר היסטורי התפשטות החסידות קשורה גם למסלולי המסחר ביין ובעור לכיוון פולין.

הקברים הבולטים לתיירות עולי הרגל:

בבית העלמין הישן נמצאים קברם של יואל בן צבי ברודי והאוהל של הרב יצחק אייזיק טויב. בבית העלמין החדש הקבר של מורדכי בנט ובנו ישעיה בנט וקברו של מנחם ברודה שהכי הרבה מבקרים עולים אליו לרגל. כיום יש לחסידות קלאיב שני מרכזים עיקריים ושני רבנים: ניו יורק (קאלוב) וירושלים (קאליב), אך עולי רגל מגיעים לכאן מכל רחבי מערב אירופה, ישראל וצפון אמריקה ליום השכרה ב- ז’ באדר.

מנקודת המבט של תיירות מורשת: אימרה אמוס (אונגוור) 1907–1944, צייר, יליד נאג’קלו למד בבודפשט ועבד בסנטנדרה. בכמה מציוריו עיבד את זיכרונות ילדותו ואת המסורת החסידית המקומית. הוא פגש את מארק שאגאל בפריז. תמונות שלו התאפיינו בתיאור דמוי-חלומות, המוטיבים החוזרים כללו את התרנגול, מהבטי ההיסטורי האמנותית מיחסיים את המוטיב אל חסידי קאליב.

רבנים מפורסים

יואל בן צבי ברודי (1655–1755) היה הרב של הקהילה וגם האדמו”ר של מחוז סאבולץ’ באמצע המאה ה -18. יצחק אייזיק טויב (1751–1821, ז’ באדר תקפ”א) הגיע לנג’קאל – קאליבו כמורה ומשנת 1781 היה רב הקהילה והאדמו”ר. הוא נחשב לרב הראשון של החסידית בהונגריה. על חייו שומעים בעיקר מסיפורים ובאגדות. הוריו גרו בסרנץ’ Szerencs והוא נולד שם או בנג’קאלו – קאליב, גדל עם אימו מאחר ואביו נפטר. אגדות מקשרות אותו בין תלמידיו של הרב בעל שם טוב (בערך 1700–1760 )  אל לייב שהר’ס בן-שרה (1730–1796) או לרב דב בער ממזריטש המכונה “המגיד ממזריטש” (? –1772) . הרב החסידי למד בניקולסבורג אצל האדמו”ר החסידי שמואל שמלקה הלוי הורביץ (1726–1778). הושפע רבות מהרב אלימלך וייסבלום מליז’נסק (1717–1787). זוכה לשיר החסידי “התרנגול קרא” (סול או קוקוש מר), שיר  על ההמתנה למשיח. בהונגריה נחשב לשיר עממי יהודי טיפוסי, היה גם ההמנון של תנועת הצופים הישראלי-הונגרי בין שתי מלחמות העולם. השיר מוכר בקרב הקהילות היהודיות ומוכר כמוזיקה הונגרית עממית הרחבי העולם. בעולם החרידי גם בימינו שרים את השיר בשפה הונגרית.  ישעיהו בנט (1792–1864 / י”ט בכסליו תרכ”ה ) היה מדען מפורסם מניקלסבור.  מורדכי בנט ( 1753-1829 ) בנו היה הרב של קאליב בשנת 1840. בנדיקט ברנט (יישכר דב בער אברהם בנט, 1822?-1902  כ”ג בטבת תרס”ב, בנו של ישעיהו בנט היה הרב.

עמנואל ברודי (מנחם ברודה, 1862–1938 / ח’ באב תרצ”ח) בן של אברהם ברודה מברזנה וחתנו של משולם פייש לאווי  (1821–1875) מנירטאש, לקח על עצמו את הנהגה של ישיבת נאג’קלו בשנת 1882. בין שתי מלחמות העולם העולם, מספר תלמידיו בישיבה, עלה לעיתים מעל 200 תלמידים. לאחר מותו לא נבחר רב והישיבה הופסקה. הרב אשר סגל לאווי (? –1944), צאצא של אחד הרבנים מנירטאש, פעל בקאליב לפני תקופת המלחמה.