במישקולץ התגוררו בשנת 1744 12 משפחות בלבד, אילו ב- 1775 מספר זה עלה ל-23, אשר היו לבסיס לתפעל את המוסדות החשובים של הקהילה. הגירה דו כיוונית אפיינה את האזור: מצד אחד מכיוון גליציה-פולין, מצד שני ממערב מכיוון מורביה-סלובקיה, שימשה גם כתחנת ביניים לעליה מהאימפריה הגרמנית-רומית. הגירה דו כיוונית הייתה אופיינית לכל ממלכת הונגריה.

 

סוחרים יוונים (מזרח יוונים, המתווכים לאימפריה העות’מאנית, בעיקר סלאבים דרומיים) ובהמשך עם עליתה לשלטון של מריה תרזה גם סוחרים יהודים היו מעורבים בסחר היין על מנת לבצע  שינוים בדרכי הסחר תוך כדי ניסיון שימוש בזה ככור היתוך חברתי. לעיתים נוצר סכסוך בין סוחרים יוונים ויהודים לבין היצרנים ההונגרים.

 

משנת 1810 החל גידול נרחב של מספר היהודים ביחס לאוכלוסיה, אך קיבלו מעמד מהותי בחברה רק במחצית השניה של המאה ה -19.

 

בסיום סיכסוך ממושך בנושא מוסדות המוקמיים בקונגרס היהודי ה-69 בשנת 1869, נוסדה קהילה יהודית אורתודוכסית במישקולץ במחצית השניה של שנות השבעים. קהילה חסידית קטנה ניסתה להיפרד מקהילה האורתודוכסית ובמקביל יצרה מערכת מקבילה לאורתודוכסיה הספרדית. בקהילה החסידית חלקם נרשמו למערכת האורתודוכסית בכל רחבי המדינה כספרדים אורתודוכסים. (לדומגא, בבית הכנסת הספרדי בכיכר טלקי בבודפשט.) הסיבות לכך, הן שוני בתפילות, הפרשנויות השונות, החמרה בחוקי הדת והרקע החברתי-תרבותי השונה (הגירה מגוונת, שפה שונה, מעמד סוציאו-אקונומי שונה, השקפת חיים אחרת). האורתודוכסיה לא תמכה בהפרדה, מה שהביא לשנים של סכסוך בין הקהילות.

 

בשנת 1880, רוב יהודי מישקולץ לא היו ילידי העיר. האוכלוסייה היהודית בשנת 1880 מנתה 5117 נפשות, בשנת 1890  5874 נפשות, בשנת 1910 10291 נפשות, בשנת 1920 11300 נפשות, בשנת 1930, 10862 נפשות, בשנת 1941 10428 נפשות. בשנת 1910 20% מכלל האוכלוסייה היתה יהודית, בשנת 1941 רק 13.5%  מכלל אוכלוסיית העיר היו יהודים.

 

רבים בחרו להקים עסק עצמאי כדי להבטיח לעצמם שילוב חיי הדת עם העבודה. לכן, מספר בעלי המלאכה הראה גידול ממושך כל הזמן. בשנת 1833 נוסדה איגוד משלהם. לא לפי מקצוע בניגוד למה שהיה נהוג בתקופה זו, אלא על בסיס הדת הכלל את כל בעלי המלאכה היהודים. זו הייתה אלטרנטיבה דומה אגודות נוצריות שהוקמו גם כן על רקע דתי. בשנת 1872 עם ביטול האגודות, האיגוד היהודי במישקולץ הפך לגוף התעשייתי הראשון במדינה. תמה לה תקופה של צורה ארגונית מיושנת ופרה-מודרנית ופינתה את מקומה לתחרות חופשית של הקפיטליזם המודרני, שוק פיננסי חופשי נטול שיקולים דתיים, אשר תרם רבות לשיפור מצבם הכלכלי של היהודים.

 

בעקבות מגמת עליה בכלכלה, משפחות יהודיות שעסקו בסחר ובגידולים חקלאיים, השקיעו את עודפי ההון שנצבר להם, בבניית תשתיות ותעשיית המזון, ביניהם בייצור משקאות חריפים. בשנת 1844 מוריק וייס ייסד מזקקת במישקולץ. אחריו, האחים פורמן ייסדו מפעל לבנים שבזמנו זה היה העסק המשפחתי הראשון במישקולץ. מחזור העסקים וכתוצאה מכך, הצמיחה הכלכלית תרם רבות לקהילה היהודית ולהתיישבות היהודים במישקולץ. אולם, עם תחילת המאה העשרים, חברים בולטים בקהילה האורתודוכסית (אשכנזי) כבר היו ממלאים מקום במגוון מקצעות, בחוות גידול, בתעשיית המזון, במערכת המשפט, במגזר הבנקאי, במסחר ובעבודות אינטלקטואליות. יחד עם זאת, בעלי העסקים הקטנים והקמעונאים המשיכו להוות חלק חשוב בחיי בקהילה.

 

בדומה למגמות כלליות בערי צפון מזרח הונגריה, משקיעים גדולים ובעלי הון היו ממשפחות אשכנזיות עם שורשים צ’כים-מורביים, ואילו החסידים היו בעלי מלאכה, עסקים קטנים וקמעונאים מגליציה שבפולין.

 

אנשים הבולטים

לתיירות עולי רגל היהדים: רבנים שקבורים בית העלמין היהודי באבש ( Az avasi izr. Temető )

מאייר רוזנלפד, חיים גוטלייב, מורדכי יעקוב, אשר אנשל ווינר

 

מהמבט של תיירות מורשת

הרב סמואל אוסטרליץ, נולד בווינה בשנת 1870. הוא למד במספר ישיבות, סיים לימודי רבנות  בישיבה בברטיסלבה. הוא עבד בווינה, בפפה  (Pápá) ובסומוריה (Somorja). מאז 1914 כיהן כרב הראשי של הקהילה האורתודוקסית במישקולץ. היה דובר מצוין וחיבר דברי תורה הלכה. (לקסיקון יהודי הונגרי, עמ ’70)

 

הרב מאייר רוזנפלד הרב הראשי של מישקולץ, יליד ברזובאן (Brezován)  נולד באוקטובר 1830, הלך לעולמו במשיקולץ בשנת 1908.הוא היה תלמידו של יחזקאל באנת – הרב הראשי של נ’רטש והרב יעקב פליסיג מגלגוצי. החל את הקריירה הרבנית שלו כרב של כלא ליפוטוואר (lipótvári), ובהמשך מלא את תפקידו בנאדודוואר (Nádudvar) במשך 17 שנים. כאן לימוד את תלמידו שעמון פוגל, שמאוחר יותר היה הגנרל חי”ר. בשנת 1878 נבחר לרב הראשי של קהילת מישקולץ שם מלא את תפקידו בכבוד עד מותו. הוא רכש כבוד ונהנה מהכרה נרחבת של כל הזרמים. (לקסיקון יהודי הונגרי, עמ ‘753)

 

רבנים צדיקים

המחשבה מאחורי המונח “רב צדיק”

בעיני העיתונאים המשכילים של הונגריה, המעשים של רבני הצדיקים נתפסו בעינם כמנהג עממי, אמונות טפלות והונאה פסיכולוגית. המילה צדיק הינה התרגום ישיר מהשפה הגרמנית למילה (Wunderrabbiner), כינוי גנאי, שניתן בספרות הנאורות היהודית ליהודי מזרח אירופה. שינוי המשמעותי לפירושו של הכיוני, נבע מהצורך בספרות הנוער היהודי, בגלל הסביבה הבורגנית יהודית והעקבות המודרניזציה. (למשל כתביו של מרטין בובר, ציוריו של איזידור קאופמן, נובלות של לאיוש סבולצ’י).

 

רבנים מחוזיים

מנדל ישראל

אשר אנשל ווינר 1880-

אברהם ווינר פוסלבורג 1832-1880

 

רבני העיר האשכנזים (משנת 1836)

רב הראשי משה פישמן   1836-1875

רב הראשי מור קליין 1866-1870

רב הראשי ד”ר שמואל שפיצר 1904-1908

רב הראשי שמואל אושטרליץ  1914-1939, ובנוסף נבחר לחבר במועצת העיר.

ד”ר שפירה סלומון 1898-1944

 

איגוד הרבנים הספרדים (חסידים )

משה וירטול

יוסף ראיניץ 1926-

שמואל סמלקה גרונצר 1926-1936

יהודה גוטליב 1936-1944 – לא נבחר לרב, אלא קילב את תוארו מאביו הרב.

עוד
סגור

אנשים מפורסמים

רבנים מחוזיים
  • מנדל ישראל
  • אשר אנשל ווינר 1880-
  • אברהם ווינר פוסלבורג 1832-1880
רבני העיר האשכנזים (משנת 1836)
  • רב הראשי משה פישמן 1836-1875
  • רב הראשי מור קליין 1866-1870
  • רב הראשי ד"ר שמואל שפיצר 1904-1908
  • רב הראשי שמואל אושטרליץ 1914-1939, ובנוסף נבחר לחבר במועצת העיר.
  • ד"ר שפירה סלומון 1898-1944
איגוד הרבנים הספרדים (חסידים )
  • משה וירטול
  • יוסף ראיניץ 1926-
  • שמואל סמלקה גרונצר 1926-1936
  • יהודה גוטליב 1936-1944 – לא נבחר לרב, אלא קילב את תוארו מאביו הרב.

תמונות